כתבו עלינו


עדי רימל, אתר saloona.co.il, על קונצרט "שירת מלאכים" בבריכת הקשתות ברמלה, אוגוסט 2013: "החוויה הקסומה שעברתי בבריכת הקשתות הזכירה לי שמוסיקה קלאסית יכולה להיות חוויה קלילה ומהנה... האקוסטיקה המיוחדת של המקום כאילו נתפרה במיוחד לקולות השמיימים של חברות האנסמבל." קראו עוד>>

נורית בן-צבי, אתנומוסיקולוגית, במכתב לפנינה ענבר, 21/8/2013: "...לפני מספר חודשים נכחתי באירוע שקיימה מקהלת 'נעמה' בפסוטה. השכמנו קום ויצאנו מרחובות עד לגליל כדי לשמוע מוזיקה טובה. קשה לתאר במילים איזו התרגשות אחזה בי למשמע שילוב הקולות, השילוב ההרמוני של הקולות עם הדיסוננטיים היפיפיים – למשל, בשיר העברי, ה"פשוט": ראיתי צפור רבת יופי. עד עכשיו העור שלי הופך חידודין חידודין מעצם הזיכרון של ביצוע השיר. היה בביצוע משהו חדש, שמעתי את הדיאפוניה שמוכרת לי משירי העם בבולגריה ויגוסלביה, ואפילו את צעדי ריקודי הבאלקן בשיר העברי המוכר הזה, והשילוב שבין קולות המקהלה לבין הזיקה האסוציאטיבית שהן יצרו אצלי לפולקלור הבולגרי-באלקני עורר בי התרגשות עצומה, כי אף פעם לא חשבתי על שילוב כל כך יוצא דופן כמו זה שהביאה המקהלה בשיר זה, אבל גם בשירים נוספים ולאוו דווקא בעברית! יופי צרוף!..."

נעם בן זאב, "הארץ", על קונצרט "מלאך או אישה?", מרכז פליציה בלומנטל למוסיקה, תל אביב, 18/5/2011:
"...הקונצרט הזה היה כולו אמנות, חגיגה מוזיקלית ואהבת המוזיקה, והתלהבות ושמחה בשירה. והטכניקה - היבט מרשים בשירה של נעמה היא המשמעת הטכנית שלה, המקצועיות, הריתמיות שמקפיצה רגליים ברגע שענבר קצת מזיזה את הגוף בתנועה ג′זית, והבהירות של הטקסט, עיצורים ותנועות, ומבטא יפה בצרפתית ולאדינו, אנגלית אמריקאית ורוסית, ואפילו ביוונית. עוד ועוד הדרנים דרש הקהל שיצא בעונג מהערב הזה."
קרא עוד>>

על קונצרט בחג החגים, דצמבר 2009:
"...החלטתי ללכת לקונצרט של מקהלת נעמה – שהתקיים בכנסיית סנט ג′ון בחיפה. זו הייתה בשבילי חוויה לא פחות ממרוממת נפש. אני לא יודעת מה להלל קודם – האם את הרפרטואר שכלל מיסה של וילה לובוס ושירים ממקומות שונים בעולם – או את הביצוע היפהפה של המקהלה ועיבודים מעניינים ומקוריים של הקטעים. בקיצור – חגיגה. כדאי לאוהבי מוסיקה לחפש הזדמנות לשמוע." 

נעם בן זאב, "הארץ", על הקונצרט "צלילים של שלום" עם מקהלת הנערות הרב-תרבותית שני בצוותא תל-אביב, 17/5/2008:
"...דמעות עלו בעיני הקהל, ורבים לא הצליחו לעצור בבכיים. למה מתחוללת סערת רגשות כזאת בקונצרט מקהלתי, לכאורה פשוט ורגיל? איך מוזיקה שלכאורה יכולה להישמע בכל קונצרט - של סלמונה רוסי מתחילת המאה ה-17, של האחים רחבאני מלבנון, של הישראלים יוסף ברדנשווילי ורונן שפירא, של שמוליק קראוס והמלחינה-נערה נועה בן סעדיה ביצירה מפליאה ממש, של שלמה גרוניך ומתי כספי, ומוזיקה עממית מארמניה, תימן ובולגריה - איך יכולה מוסיקה כזו להצטבר למטען רגשי בעל כוח כה רב? התשובה כנראה טמונה בקשר הייחודי שבין המקהלות למוזיקה ששרו... המנצחת פנינה ענבר וחברות המקהלה שרו את לבן דרך המוזיקה, שהמוטיב החוזר בה היה ביקוש אלר דרך לשלום ותקווה לחיים משותפים. שירתן מצאה לה מקום מיידי, דרך נתיב בלתי אמצעי, בלבבות המאזינים להן." 


אורה בינור על קונצרט בפסטיבל ה-30 למוזיקה ווקאלית באבו גוש, אמש בפסטיבל, מעריב 15.10.2006:
"…הישג יפה במיוחד היה גם לאנסמבל הנשים נעמה, בניצוח פנינה ענבר. שירתן ב"מיסת הדייגים" של פורה הייתה שקופה, צלולה ופשוט מקסימה, ולוותה במוזיקאליות רבה על ידי הכנר רועי שילוח. גם אוסף שיריו הברזילאים של דוריבל קאימי בוצעו ברגישות אדירה, ובשירה מקצועית ורגישה. שימו לב לנעמה".
:

 
 
בניית האתר: שטיבל.קום